אואזיס - נווה מדבר. סופסוף מסעדת שף

בסוף מאי 2012 ערכנו את ביקורנו הראשון באואזיס אשר שכנה אז בטשרניחובסקי, ואין לי מושג למה לקח לנו 4 שנים לחזור…

מסעדת אואזיס, תל אביב

התרווד הורוד – זו לא רק ארוחה, זו חוויה

יום אחד, ליתר דיוק ערב, ענת ואני יושבות (שוב) על הבר בזנזיבר. “מה נעשה עם היומולדת שלך?” היא שואלת. “תבחרי כל מקום שמתחשק לך, שלא היית, שלא היית הולכת סתם ככה…” וכאילו בהזמנה מיוחדת, אני שומעת למחרת על הפופ-אפ של התרווד. כמובן שלא נותרו התלבטויות.

וכך הגיע היום המיוחל בחלל של קפה 48 שמארח לשבוע את התרווד. התיישבנו על הבר מול אדי ניומן, המיקסולוג האגדי, שמיד רקח לי מוג’ו ספייסי במיוחד כמו שאני אוהבת.

בוקר טוב, צהריים טובים ואפילו ערב טוב. קלימרה בנמל יפו

ביום חמישי הודיעה לנו רונית בזו הלשון: “שוקלת להתמרכז הסופ"ש. יש תכניות? עינוגים? שנסנכרן יומנים?” מיד עלו רעיונות שונים ומשונים, ומה שקרה בסוף שמצאתי עצמי עם רונית באוטו בדרך לנמל יפו, לאחר שהזכירה לי כמה ביקורים שם במקום שהסב לנו הנאה מרובה.
שבת בצהריים, יום חורף חמים ושמשי, כל עמישראל, אשתו, חמותו ובני דודיו בחוץ. ברגל, ברכב, באופניים, בקורקינטים.

24 שעות של קסם

את לא מאמינה! שודרגנו! איזה בית קיבלנו במלון! 3 חדרי שינה וסלון. בואי. ותביאי את מי שאת רוצה… יום חמישי. השעה – 7 בערב. אני ממתינה לידידי הצלם שיחליט אם הוא מצטרף לטעימה

על מיוחסים, קצינים וכל השאר

קשה לי להוציא כסף על בגדים. גם על נעליים. על איפור אין מה לדבר בכלל. רק על אוכל ידי קלה על ההדק. אבל - יש לי רגישות מיוחדת למקומות שרוצים את הכסף שלי בלי לתת תמורה, בעוונותי, אני לא ממש מתחברת אליהם. ותמורה לא נמדדת רק באיכות האוכל.

תאוות בשרים בנווה צדק

את שרון היפה הכרתי לפני 13 שנה, אי שם בשלהי המאה הקודמת. נפגשנו על יד דלפק הקבלה, אני בדרך לפה והיא בדרך לשם. לקח לנו בערך 37 שניות להפוך לחברות הכי טובות, עניין לא טריוויאלי אצלי. בדיוק מסוג האנשים שתרצה שדווקא היא זו שתהיה שם כשנתקעת בלי יכולת חילוץ מפיסטין בטימבוקטו, כשתהיה בדאון היסטרי עקב משבר נפשי כלשהו ולחילופין כחברה לחיסול טי-בון עם בקבוק ריפאסו של טומאסי. בקיצור, הבחורה תמיד מוכנה לכל תרחיש בשלווה, נועם ושמחת חיים.

אריאל, תעשה לי שקיות הפתעה!

אני תמיד אוהבת לאכול בפויקה. גם הכלי וגם המסעדה. במסעדה יש להם את נתחי השייטל הטובים שאכלתי בארץ, ואני גרופית של הנתח הזה. נתח רזה יחסית, אך עסיסי ועז טעם, שלא כמו אחיו האנמי יותר, הפילה. לכן, כשראיתי  את ההודעה הבאה: