יום אחד, ליתר דיוק ערב, ענת ואני יושבות (שוב) על הבר בזנזיבר. “מה נעשה עם היומולדת שלך?” היא שואלת. “תבחרי כל מקום שמתחשק לך, שלא היית, שלא היית הולכת סתם ככה…” וכאילו בהזמנה מיוחדת, אני שומעת למחרת על הפופ-אפ של התרווד. כמובן שלא נותרו התלבטויות.
וכך הגיע היום המיוחל בחלל של קפה 48 שמארח לשבוע את התרווד. התיישבנו על הבר מול אדי ניומן, המיקסולוג האגדי, שמיד רקח לי מוג’ו ספייסי במיוחד כמו שאני אוהבת.
קיבלנו את התפריט (שהוא עם פתח לשינויים), ומיד ראיתי שבעיה גדולה ניצבת לפנינו. כמעט לא היתה מנה שהיינו מוכנות לוותר עליה. איך בוחרים?
הפינוקים התחילו לזרום.
עוד לפני שהזמנו, הופיע מולנו ביס קטן ומושלם של מאפה בצק עלים עם אגס ואספרגוס בשלל טעמים מיוחדים והרמוניים.
ואז הגיע הלחם. עם חמאה אגוזית, עדינה ומוקצפת בטעם גן עדן.
לאחר מכן הגיע סופלה הכרובית
האנרגיות במקום החלו להרקיע שחקים. המטבח הקטן והפתוח בפעילות שיא מתוזמנת היטב, המסעדה מלאה והשמחה פורצת מכל עבר. אדי מלהטט בקסמיו בבר, ומעל הכל, צחי המרקד בין האורחים שלא רצו להניח לו, למטבח, לבר ולסרוויס.
התחלנו להזמין קצת אוכל. שקדיה פורחת של עגל כמו שלא אכלתי אף פעם.
כבד ברווז ברוטב קפה ותמרים על ברוסקטה
גבינת עיזים חמה על ירוקים והפתעות
וזה רק מתוך המנות הראשונות.
עברנו לשאר התפריט. לצערנו דילגנו על המרקים, וישר הלכנו על הנקניקיה. מה נקניקיה? יהיו שיגידו. אז אין ספק שזו היתה אחת מגולות הכותרת. נקניקיה מדג ים ושרימפס, ברוטב שמנת זעפרן מדויק ומופלא
בשלב זה ענת כמעט הרימה ידיים אך היה לי ברור שצריך לשנס מותניים ולהמשיך לעבוד. לא באנו לשחק. הזמנו את הצלעות. מה עוד אוכל לומר על הטעם המעושן צלוי של הבשר הנושר מהעצם?
בעוד שתינו נמצאות באפיסת כוחות מוחלטת, עובר לו המלצר שלנו עם צלחת שקדים ושואל: אולי בא לכן?… אז כשאין ברירה אז אין ברירה, ולקינוח סופי בהחלט אכלנו עוד שקדיה פורחת.
תרוודון יקר, העם דורש יותר משבוע בעשרים שנה. היתה חוויה מיוחדת במינה. ואם אתם מצליחים להשתחל לשם השבוע, הרווחתם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה