מסעדה בהפתעה - ארוחת בישולים

מאחר ואני מאד אוהבת לאכול, ולבשל, וכך גם רבים מחברי, אין זה אך טבעי שהמפגשים יהיו חגיגה משותפת של בישולים. מה זה אומר? שאני מכינה חומרי “עזר” לבישול: ירקות, עשבים שונים, שומים קלופים, שמנים, חומצים, צירים, רטבים ומטבח מצוייד היטב. כל אחד מגיע עם צידה כאוות נפשו, וכולם יחד מבשלים ככל העולה על רוחם. כמובן שהאלכוהול זורם אף הוא.
שבת בבוקר, יום יפה לאחר שבוע גשום (וזה אומר שהמרפסת אף היא תהיה פתוחה לשמחת כל המעשנים), מתחילים לארגן את המטבח לאורחים.

הבר מצוייד

התרווד הורוד – זו לא רק ארוחה, זו חוויה

יום אחד, ליתר דיוק ערב, ענת ואני יושבות (שוב) על הבר בזנזיבר. “מה נעשה עם היומולדת שלך?” היא שואלת. “תבחרי כל מקום שמתחשק לך, שלא היית, שלא היית הולכת סתם ככה…” וכאילו בהזמנה מיוחדת, אני שומעת למחרת על הפופ-אפ של התרווד. כמובן שלא נותרו התלבטויות.

וכך הגיע היום המיוחל בחלל של קפה 48 שמארח לשבוע את התרווד. התיישבנו על הבר מול אדי ניומן, המיקסולוג האגדי, שמיד רקח לי מוג’ו ספייסי במיוחד כמו שאני אוהבת.

עוד עוגת גבינה? עדיף טירמיסו

כן כן. אני לא אוהבת מתוק. לעיתים נדירות אני נתקלת ב”מתוקים” שאני אוהבת לדגום. למשל, הממתקים של אילזי,

אימאם ביילדי – מתכון אישי - חציל עם רוטב של בשר טחון

ראשית – אזהרה. מי שרוצה מתכון עדין – לא היום. גם הקוקטייל חריף, עצבני ונושך.

הפריזר ריק מבשר. בין כל קופסאות הצירים והעצמות נותרה לה מיותמת חבילה קטנה של בשר טחון. גם מגרת הירקות לא שגשגה היום, אז הוצאתי קופסת רסק עגבניות (כן, מאותו פריזר).

מרגריטה ושרימפס. מתכון מנצח לארוחה זוגית (ולא רק שרימפס)

הכל התחיל מהמרגריטה. לא הווריאציות שמגישים לנו פה בהתחנפות ל”טעם הישראלי”. מרגריטה. מתגלגלת בגרון, נקיה, חמוצה חריפה, חד משמעית ועם כמה קוביות קטנות של קרח. וישמרנו אלוהים – לא מתוקה… כן, תמזוג לי עוד אחת.



וקצת אוכל, מנה שהיא בת לויה מושלמת.