את שרון היפה הכרתי לפני 13 שנה, אי שם בשלהי המאה הקודמת. נפגשנו על יד דלפק הקבלה, אני בדרך לפה והיא בדרך לשם. לקח לנו בערך 37 שניות להפוך לחברות הכי טובות, עניין לא טריוויאלי אצלי. בדיוק מסוג האנשים שתרצה שדווקא היא זו שתהיה שם כשנתקעת בלי יכולת חילוץ מפיסטין בטימבוקטו, כשתהיה בדאון היסטרי עקב משבר נפשי כלשהו ולחילופין כחברה לחיסול טי-בון עם בקבוק ריפאסו של טומאסי. בקיצור, הבחורה תמיד מוכנה לכל תרחיש בשלווה, נועם ושמחת חיים.
