בסוף מאי 2012 ערכנו את ביקורנו הראשון באואזיס אשר שכנה אז בטשרניחובסקי, ואין לי מושג למה לקח לנו 4 שנים לחזור…
מסעדת אואזיס, תל אביב
בינתיים אכלנו פה וגם אכלנו שם, הרחקנו נדוד ואף קל”ב. ותמיד יש לנו מה להגיד, ולרוב המסקנה היא שבבית יותר שווה.
כך הגענו שוב לאואזיס של רימה אולברה השוכנת במקום חדש (מונטיפיורי 17 פינת נחלת בנימין), וסופסוף חזרנו לחוויה מושלמת נוספת, והפעם מתועדת להפליא.
דבר ראשון נשלף בקבוק לחליצה מיידית:
הקושי הראשון היה כמובן – מה לבחור. הצלחנו להגיע להחלטה על 6 מנות שונות:
סשימי, זוקיני ופורצ’יני, מדריד ולנסיה ופריז.
רימה במטבח הפתוח, מרוכזת כולה בעבודת הקודש
ואנחנו ממתינות בסבלנות עם היין
והאוכל מתחיל להגיע: סשימי טרחון טרי (עם וואסבי מוחמץ מיפן, יוקארי פריחת דובדבן, ויניגרט שזיף ורוד יפני וקוויאר טוביקו). ציור על הצלחת, וטעים מיופיו.
פרחי זוקיני פריכים בטמפורה (ממולאים בגבינת מוצרלה, עם רוטב פלפלי אנצ’ו ולימון). הטמפורה המופלאה ביותר שנגסתי, שלא לדבר על המילוי.
“פורצ’יני מזוייפות” (פטריות מלך היער ענקיות, מושרות במשך יומיים בתמצית פורצ’יני וצלויות עם שמן זית, פלפל שחור גרוס, פטרוזיליה ופרמז’ן איטלקית)
עונג בכל ביס
למותר לציין שהצלחות חזרו למטבח נקיות ומבהיקות.
עם פתיחה כזו רף הציפיות עלה עוד גבוה יותר, וכך קיבלנו “ולנסיה” – קפליני חלמונים עם מולים טריים, קונפי דג מוסר, נקניקיות מעושנות, פול ירוק טרי, עגבניות שרי בלהבות וחמאת זעפרן. כל זה התאחד לטעם מופלא במיוחד (אל תתפלאו אם אגיע לשם סתם ככה בקטנה רק בשביל זה)
המשכנו עם “מדריד” – שייטל בגריל עם פסטו חמציצי בר ופטאטאס בראבס ושום קונפי. יש לי אהבה גדולה לנתח זה, והמנה הזו התעלתה מעל כל שייטל שהכרתי עד כה. מושלם.
הבקבוק השני נפתח גם הוא (והפלאסקים נתנו תגבור קל)
מנת ה”פריז” הגיעה – חזה ברווז טרי על הגריל עם פרנץ’ טוסט פלפל שחור, אגס צלוי וריבת סיגליות מצרפת
ושוב לא נשאר פירור והצלחות היו נקיות כחדשות.
אבל זה לא הספיק לנו. סירבנו לקבל את העובדה שאנחנו די מלאות, ורק רצינו עוד מכל הטוב הזה. אז הזמנו שוב פטריות, והוספנו את “ויאטנאם” – פילה דניס ברוטב ויאטנמי, אכן יוצא דופן, של שאלוט, למון גראס, קרמל ופלפל שחור עם סלט של אטריות שעועית, אשכולית אדומה, כוסברה, בזיליקום תאילנדי וליים טרי. Devine.
גם את מנת ה”קיוטו” לא הזנחנו – טאטאקי סלמון, אטריות אורז עם אצות, אפונת שלג, ברוקולי, יוקארי שזיף ורוד מקיוטו, דאשי ואצת נורי בטמפורה.
רימה, מרוכזת ומוקפדת מכינה לנו את המנה
והתוצאה היפהפיה:
פה כבר נשארו מעט פירורים, אבל לא יכולנו לוותר על מנות אחרונות.
נבחרו – מוס שוקולד, סנדוויץ גלידה וקרפצ’ו תותים
כמו כל הארוחה, הכל היה מצויין ומדהים, אבל לקחה בגדול מנת הסנדוויץ’…
לסיום פינקו אותנו בגראפה משובחת, מיושנת חבית 3 שנים ממזקקת “יוליוס” שבגליל
לסיכום, שילמתי כבר יותר בלא מעט מסעדות שלא התקרבו לקרסולי העונג, עושר הטעמים, הכשרון וההקפדה כאן, ואין לי שום כוונה לחכות שוב ארבע שנים לביקור נוסף.
הכי Value for money וחוויה בלתי נשכחת.
מסעדת אואזיס, תל אביב
בינתיים אכלנו פה וגם אכלנו שם, הרחקנו נדוד ואף קל”ב. ותמיד יש לנו מה להגיד, ולרוב המסקנה היא שבבית יותר שווה.
כך הגענו שוב לאואזיס של רימה אולברה השוכנת במקום חדש (מונטיפיורי 17 פינת נחלת בנימין), וסופסוף חזרנו לחוויה מושלמת נוספת, והפעם מתועדת להפליא.
דבר ראשון נשלף בקבוק לחליצה מיידית:
הקושי הראשון היה כמובן – מה לבחור. הצלחנו להגיע להחלטה על 6 מנות שונות:
סשימי, זוקיני ופורצ’יני, מדריד ולנסיה ופריז.
רימה במטבח הפתוח, מרוכזת כולה בעבודת הקודש
ואנחנו ממתינות בסבלנות עם היין
והאוכל מתחיל להגיע: סשימי טרחון טרי (עם וואסבי מוחמץ מיפן, יוקארי פריחת דובדבן, ויניגרט שזיף ורוד יפני וקוויאר טוביקו). ציור על הצלחת, וטעים מיופיו.
פרחי זוקיני פריכים בטמפורה (ממולאים בגבינת מוצרלה, עם רוטב פלפלי אנצ’ו ולימון). הטמפורה המופלאה ביותר שנגסתי, שלא לדבר על המילוי.
“פורצ’יני מזוייפות” (פטריות מלך היער ענקיות, מושרות במשך יומיים בתמצית פורצ’יני וצלויות עם שמן זית, פלפל שחור גרוס, פטרוזיליה ופרמז’ן איטלקית)
עונג בכל ביס
למותר לציין שהצלחות חזרו למטבח נקיות ומבהיקות.
עם פתיחה כזו רף הציפיות עלה עוד גבוה יותר, וכך קיבלנו “ולנסיה” – קפליני חלמונים עם מולים טריים, קונפי דג מוסר, נקניקיות מעושנות, פול ירוק טרי, עגבניות שרי בלהבות וחמאת זעפרן. כל זה התאחד לטעם מופלא במיוחד (אל תתפלאו אם אגיע לשם סתם ככה בקטנה רק בשביל זה)
המשכנו עם “מדריד” – שייטל בגריל עם פסטו חמציצי בר ופטאטאס בראבס ושום קונפי. יש לי אהבה גדולה לנתח זה, והמנה הזו התעלתה מעל כל שייטל שהכרתי עד כה. מושלם.
הבקבוק השני נפתח גם הוא (והפלאסקים נתנו תגבור קל)
מנת ה”פריז” הגיעה – חזה ברווז טרי על הגריל עם פרנץ’ טוסט פלפל שחור, אגס צלוי וריבת סיגליות מצרפת
ושוב לא נשאר פירור והצלחות היו נקיות כחדשות.
אבל זה לא הספיק לנו. סירבנו לקבל את העובדה שאנחנו די מלאות, ורק רצינו עוד מכל הטוב הזה. אז הזמנו שוב פטריות, והוספנו את “ויאטנאם” – פילה דניס ברוטב ויאטנמי, אכן יוצא דופן, של שאלוט, למון גראס, קרמל ופלפל שחור עם סלט של אטריות שעועית, אשכולית אדומה, כוסברה, בזיליקום תאילנדי וליים טרי. Devine.
גם את מנת ה”קיוטו” לא הזנחנו – טאטאקי סלמון, אטריות אורז עם אצות, אפונת שלג, ברוקולי, יוקארי שזיף ורוד מקיוטו, דאשי ואצת נורי בטמפורה.
רימה, מרוכזת ומוקפדת מכינה לנו את המנה
והתוצאה היפהפיה:
פה כבר נשארו מעט פירורים, אבל לא יכולנו לוותר על מנות אחרונות.
נבחרו – מוס שוקולד, סנדוויץ גלידה וקרפצ’ו תותים
כמו כל הארוחה, הכל היה מצויין ומדהים, אבל לקחה בגדול מנת הסנדוויץ’…
לסיום פינקו אותנו בגראפה משובחת, מיושנת חבית 3 שנים ממזקקת “יוליוס” שבגליל
לסיכום, שילמתי כבר יותר בלא מעט מסעדות שלא התקרבו לקרסולי העונג, עושר הטעמים, הכשרון וההקפדה כאן, ואין לי שום כוונה לחכות שוב ארבע שנים לביקור נוסף.
הכי Value for money וחוויה בלתי נשכחת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה