24 שעות באילת

הכל התחיל בעצם בתחילת פברואר השנה (2015), כשהבנתי שמסעדת המסגר 5 באילת עומדת להסגר. רבות שמעתי על המקום וטרם פקדתיו, אז קמתי ועשיתי מעשה. ביום חול בהיר, זרקתי תיק קטן לאוטו ויצאתי לפני הצהריים לאילת.

 

תוך 24 שעות הייתי בחזרה אחרי ארוחה מופלאה במסגר 5, ועוד כמה פינוקים. כמובן שהתחלתי לעקוב ולבדוק מתי תפתח המסעדה החדשה שלהם, והיום אכן הגיע. הפעם, כבר לא נתנו לי לעשות את זה לבד ובספונטניות, ונקבע תאריך שיתאים לסיב, סיג, יון ולי.

אז ביום חמישי של סוף אוקטובר, שמנו עצמנו על האוטו של סיב ושחררנו קלאץ'.

מזג האויר שיחק לטובתנו, והדרך חלפה לה בנעימים עם מוסיקה וקשקושים לאחר פרידה ממושכת של חלקנו. תחנה ראשונה היתה לאחר כשעה וחצי (טוב נו, רק על קפה מהבוקר?!) בחוות קורנמל.

 

אכלנו ושתינו, וקנינו קצת לדרך.

עצרנו גם בכרמי עבדת, שלא יחסרו לנו נוזלים והצטיידנו אף שם.

 

הדרך חלפה ביעף בין הקשקושים למוסיקה, הגענו לאילת ודילגנו בעליצות רבה לכיוון חוף אלמוג לבירה בשקיעה, שהרי הארוחה תחכה לנו עוד כשעתיים.  מיד התארגן לו שולחן על המים ונפרשו המטעמים שהבאנו מבעוד מועד על יד הבירה – תום והגר מבית קורנמל, וקצת קופה ביבוא אישי מאיטליה.

 

השמש שקעה ופנינו לוילה שחיכתה לנו להפקיד את חפצינו ולהמשיך בעבודה.

הגיעה השעה ללכת לאכול משהו, אחרי יום מתיש כל כך. המסעדה נקראת עכשיו לוייתן, והיא נדדה מאיזור התעשיה בינות למוסכים ולמסגריות אל טיילת החוף הצפוני, מאחורי מלון הרודס.  באנו מצויידות בנוזלים אדמדמים שחלצו לנו במקום, והתחלנו לעיין בתפריט.

ארבע גרגרניות מאפשרות טעימה של מנות מגוונות, וכך היה (קצת פישלנו עם הצילומים, אז לא הכל תועד…)

שוק אווז קונפי עם חזה אווז, עדשים וירקות, סקאלופס על קרם כרובית ובייקון, סרטן רך שריון (דמיינו)

סלט ירוק עם פקורינו ובייקון, כבד עגל, טרטר המאצ’י (שגם נעלם מסרט הצילום…)

דידינו חזרה אל הוילה לנוח, ונפלנו שדודות עד אור הבוקר

שבו נאלצנו לקום והזיז את עצמנו להמשך העבודה אשר בברכות הסתלבט של ריף הדולפינים, שם חיכו לנו הטווסים, הדולפינים

והבריכות המפנקות

ארוחת בוקר אחת אחר כך, נכנסנו לפחית ושבנו צפונה.
וכל ה"שחיתות" הזו עולה סביב 700-800 ש"ח לאדם. מומלץ לנסות.

השלב הבא – 100 שעות בטוסקנה.