יום ראשון, 18 בספטמבר 2011

אריאל, תעשה לי שקיות הפתעה!


אני תמיד אוהבת לאכול בפויקה. גם הכלי וגם המסעדה. במסעדה יש להם את נתחי השייטל הטובים שאכלתי בארץ, ואני גרופית של הנתח הזה. נתח רזה יחסית, אך עסיסי ועז טעם, שלא כמו אחיו האנמי יותר, הפילה. לכן, כשראיתי  את ההודעה הבאה:
"כבר הרבה זמן אני חושב על דרך מיוחדת להפניק אתכם. עשיתי כל מיני ניסויים ובסופו של דבר הגעתי למסקנה, שהפשוט ביותר הוא המיוחד ביותר.
החלטתי גם שיום ראשון הוא קלאסי לכבוד האירוע, הרי רוב האנשים נשארים בבית- וצריך לתת להם סיבה טובה לצאת החוצה!
דמיינו לעצמכם נתח שייטל מיושן ומעושן
(הוא לא עישן מה שאתם חושבים שהוא עישן...),
מוגש כמו שהוא על כל יתרונותיו (אין לו חסרונות)- סקסי, רגיש ופותח את הצ'אקרות.
אני שמח וגאה להזמין אתכם לערב שכולו כיכרות בשר מדממים ופרוסים על הסכין-
אתם תקבעו את המשקל.
יבלטו בנוכחותם נהרות של אלכוהול ומוזיקה טובה.
לפרטים נוספים- דברו איתנו.

נתראה ביום ראשון!
אריאל כהן וצוות הפויקה

היה ברור איפה אהיה ביום ראשון. ואכן כך היה. הקטנה מיד קפצה על המציאה והתנדבה להיות נהג תורן.

נכנסנו למסעדה וזכינו בקבלת פנים חמה ביותר מאורן, ששמר לנו, לפי בקשתנו,  את פינת הבר החביבה עלינו. הזמנו מיד את המנה המדוברת ומאחר שצריך להמתין לה כרבע שעה, לקחנו פטריות לנשנוש ראשוני.  

טוב נו, טעים. אין מה לעשות. פטריות פורטבלו בשרניות מוגשות במחבת ברזל עם רוטב סילאן שום ולימון. נפלא. אורן ניגש לשאול איך, שאלתי מה יש בפנים ותוך שניה חזר עם המתכון. לא, אנחנו לא מכירים מקודם...  אחרי עוד כמה לגימות בירה וסיגריה של הקטנה, הגיע הארוע שלשמו התכנסנו. רוסטביף שייטל, צרוב ומעושן קלות בפויקה, מוגש ארוז בנייר חום, ועל ידו עוד שקית עם ירקות שורש בפויקה.
זו מידת העשיה הסטנדרטית. מדיום רייר. איזה בשר! אפילו הקצוות העשויים, שלרוב נותרים מיותמים אצלנו, נאכלו בשקיקה. צריבת סיר הברזל, טעם העישון מזרדי עץ הדובדבן – גן עדן. מומלץ לאכול לאט ולהתענג על כל ביס. זה לא מובן מאליו... ועדיין זה נגמר מהר מידי. אין בעיה, מזמינים עוד שקית הפתעות, שמגיעה ומפתיעה אותנו עוד יותר בטיב הבשר והטעם. כל מה שרציתי זה להשאר שם כל הלילה ולקבל עוד ועוד שקיות, אבל הקטנה נשברה. בלית ברירה הזמנו את פויקה השוקולד המפורסם שלהם, שהיה ברור שלא נסיים אפילו רבע ממנו, אבל כמו שאמרתי – פשוט אין ברירה.
הגיע פויקה "קטן" מלא עד חציו בגרסת המקום לפונדנט שוקולד עשיר ומספק, מלווה בשתי כוסות מים קרים...
ותשאלו, ובצדק, מה עם החשבון? מאחר ואני בחיפושים מתמידים ומפרכים אחר מקומות שבהם מקבלים תמורה לכסף, אני שמחה לומר שזה אחד מהם.

שווה כל זלוטי.
ראשון הבא יש מצב שאני שוב שם...
לאתר המסעדה 
אריאל מספר על פויקה

5 תגובות:

  1. "נתח רזה יחסית, אך עסיסי ועז טעם, שלא כמו אחיו האנמי יותר, הפילה. לכן, שראיתי את ההודעה הבאה..."

    נתי - את יודעת מי אהב לתקן תמיד: "כש...."

    השבמחק
  2. אחותי, הצלחת לעשות לי חשק: אפשר לסגור על "הסכם עודפים"? את תאכלי את הבשר ואני את הירקות? :)

    ואני יכולה להבטיח לך שכשאני אבוא איתך נשאיר פחות משלושת רבעי פויקה שוקולד אחרינו ;)

    השבמחק
  3. ורד, נשמע לי מצויין ושווה :) אפשר לקבוע דייט לפני פברואר?...

    השבמחק
  4. שווה כל ביס......מנגינה סוחפת של אוכל מעולה...
    רותי

    השבמחק